במאמר זה נסקור את חוק פנסיית החובה, מה המשמעויות שלו לגבי העובדים, מי צריך להפקיד וכמה, ומאלה זכויות פנסיוניות נהנים העובדים.

1. החובה להפקיד לעובדים לחיסכון פנסיוני היא מכוח צו הרחבה שעליו חתם שר התמ"ת, אלי ישי, ב-31 בדצמבר 2007. הצו מרחיב הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, וקובע כי כל מעסיק חייב להפקיד עבור עובדיו לחיסכון פנסיוני.
2. חובת ההפקדה חלה החל מה-1 בינואר 2008. כלומר, על המעסיק חלה החובה להפקיד עבור העובד החל מתאריך זה.
3. ההסכם קובע שיעורי הפקדה שעולים בהדרגה מ-2.5% מהשכר בשנה הראשונה ועד 15% משנת 2013 ואילך. למשל, עובד שהרוויח בשנת המס 2008 כ-6,000 ש"ח, חובת המעסיק להפקיד בעבורו 150 ש"ח בחודש למוצר פנסיוני כלשהו (ההפקדה בגובה 150 ש"ח היא עבור כל מרכיבי החיסכון הפנסיוני, כלומר: מרכיב תגמולי עובד 50 ש"ח, מרכיב תגמולי מעביד 50 ש"ח ומרכיב פיצויים 50 ש"ח). בשנת 2009, על המעסיק יהיה להפקיד סכום כפול, כלומר 300 ש"ח בחודש, ומשנת 2013 900 ש"ח, המהווים 15% ממשכורתו.
4. ההסכם קובע כי חובה להפקיד עבור עובד המשתכר עד גובה השכר הממוצע במשק (7,537 ש"ח נכון לסוף 2007). כלומר, על המעסיק חלה חובה להפקיד לפי השכר בפועל ועד לגובה השכר הממוצע במשק, נכון לאותה עת.
5. ברירת המחדל היא בהפקדה לקרן פנסיה חדשה מקיפה, הכוללת פנסיית זקנה וכיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה או פנייה לשארים במקרה מוות. עם זאת, על פי חוק, כל עובד רשאי לבחור בכל מוצר פנסיוני, קרן פנסיה, ביטוח חיים או קופת גמל לפי העדפותיו האישיות.
6. במקרה של עובד שלא בחר בתוך 60 יום מתחילת עבודתו לאן הוא רוצה שיופקדו הכספים – המעסיק יפקיד עבורו את הכספים לקרן פנסיה חדשה שהמעסיק יבחר.
7. צו ההרחבה קובע כי כל עובד (מגיל 21 לגבר ומגיל 20 לאישה), עד גיל הפרישה, זכאי להפקדות לחיסכון פנסיוני.
8. משנת 2009, עובד יהיה זכאי לחיסכון פנסיוני לאחר מחצית שנת עבודה בלבד. לעניין זה, שנת 2008 תהיה תקופת מעבר, ובמהלכה עובד שיש לו ותק של 9 חודשים ומעלה יהיה זכאי להפקדות לחיסכון פנסיוני.
9. ההסכם חל רק לגבי עובדים שאין להם חיסכון פנסיוני כחלק מתנאי עבודתם. עובדים שיש להם כיום חיסכון פנסיוני לא יושפעו מההסכם. כך למשל, עובדים שחל עליהם הסכם המגדיר תנאים טובים יותר בעניין שיעורי ההפקדה – למשל הפקדה של 7.5% מהשכר – לא ייפגעו כתוצאה מההסכם.